החלטה בתיק פש"ר 29901-01-10

1.         בפניי בקשה שהוגשה על ידי הגב' פרדריקה בראונשטיין (להלן: "המבקשת"), להורות על עיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 11/10/11, במסגרתו אושר הסדר נושים שהוצע על ידי מר ניר גז (להלן: "החייב") לנושיו.

            המבקשת מנמקת את הבקשה בטענה, כי סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה אף הוא באופן מובהק לטובת המבקשת, שכן חלוקת הכספים לנושים הרבים תמנע אפשרות לבטל את הסדר הפשרה.

            בהתייחס לנימוקי הערעור, מעלה המבקשת מספר טענות. לטענתה, העובדה שלא הומצא למבקשת זימון לישיבה בה אושרה הצעת ההסדר, ולפיכך נמנעה ממנה הזכות להשמיע קולה, בניגוד לחובות המוטלות על הנאמן ובניגוד לתקנות פשיטת הרגל, מחייבת שלא לקבל את ההחלטות שהתקבלו באסיפת הנושים.

            עוד טוענת המבקשת, כי העובדה, שנושה נוספת הגישה התנגדות באמצעות מערכת נט המשפט, חברת פלאפון תקשורת בע"מ, חייבה את בית המשפט להורות לכנ"ר לבחון האם אכן הוגשה לו התנגדות של נושה נוספת, מבלי שזו נספרה במניין הקולות עקב שגגה.

            כן טוענת המבקשת, כי לאור ממצאי החקירה של הכנ"ר ושל המנהל המיוחד, עלתה תמונה של התנהלות חסרת תום לב של החייב, ומשיקולים לבר כלכליים אלה, היה על בית המשפט להימנע מלאשר את הצעת ההסדר.

            בנוסף נטען על ידי המבקשת, כי בית משפט שגה, עת שהעדיף את אינטרס החייב על פני אינטרס המבקשת, במיוחד לאור העובדה שזכויות המבקשת הן זכויות קנייניות, הזוכות למעמד בכיר, וכן עת שאימץ טענות עובדתיות, אשר נטענו על ידי החייב לראשונה בדיון.

            באשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת, כי ככל שתבוצע החלטת בית המשפט ויחולקו הכספים לנושים, יקשה עד מאוד להחזיר את הגלגל לאחור, בעיקר בהינתן שבמקרה זה קיימים נושים רבים, והדבר עלול לסכל אפשרות לממש את פסק הדין של הערעור, אם יתקבל ערעורה של המבקשת.

2.         ב"כ החייב מתנגד לבקשה. לטענתו, מדובר בבקשה לעיכוב פסק דין שיסודו פסק דין כספי, ולכן הכלל הוא שרק במקרים חריגים ויוצאי דופן, יהיה מקום לעכב את פסק הדין. עוד ציין החייב, כי הוא עומד בהסדר הנושים, ובנוסף למחצית סכום הסדר הנושים, בסך של 300,000 ש"ח, שהופקד על ידו טרם הדיון בבקשה לאישור ההסדר, הפקיד בקופת כונס הנכסים הרשמי שני תשלומים נוספים בסך כולל של 60,000 ש"ח.

            החייב טוען, כי חרף העובדה שהמבקשת הוזמנה לאסיפת הנושים הראשונה שנקבעה במשרדי הכנ"ר ליום 13/07/11, לא התייצבה המבקשת לאסיפת הנושים הראשונה, וגם לאחר שזו נדחתה בגין היעדר מניין חוקי ליום 25/07/11, לא התייצבה המבקשת לאסיפה הנדחית, במסגרתה שיפר החייב את הצעתו לסך של 600,000 ש"ח והצעתו המשופרת אושרה ברוב ערך ומניין של 5 נושים בעד, 3 נגד, ורוב ערך של למעלה מ-75%.

            באשר לסיכויי קבלת הערעור מציין החייב, כי בצוק העתים, ולאחר שכל טענות המבקשת נדחו אחת לאחת במסגרת פסק דינו של בית משפט קמא, נפנתה המבקשת להעלות במסגרת ערעורה לבקשתה לעיכוב ההליכים טענות חדשות, המהוות הרחבת חזית, ואשר לא נטענו בפני בית משפט קמא.

            בהקשר זה מציין החייב, כי הטענות החדשות הן, בין השאר, התנגדות נושה נוספת, חברת פלאפון תקשורת בע"מ, שיקולים לבר כלכליים, בחינת תום הלב של החייב, יכולת ההשתכרות של החייב וכיוצ"ב.

            במסגרת התגובה שהוגשה על ידי החייב התייחס החייב לכל אחד מנימוקי הערעור וטען, שאין בהם ממש. לטענת החייב, האישורים שהומצאו על ידי הכנ"ר מוכיחים, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי ההודעה על קיום אסיפת הנושים נשלחה גם נשלחה במועד כדין למשרד פרקליט הנושים, אשר בחר מסיבות עלומות לא להגיש עמדתו להסדר הנושים ולא לברר מועד קיומה של אסיפה או אסיפה נדחית.

            באשר לנימוק השני, המתייחס להתנגדות שהוגשה על ידי חברת פלאפון תקשורת בע"מ, עולה, כי זו הוגשה לבית המשפט לאחר מועד קיום אסיפת הנושים ולא לכונס הנכסים הרשמי, כפי הנדרש על פי דין, ו/או למצער לנאמן, ובית המשפט אף טרח להציג את האישור לכנ"ר ופרקליטת הכנ"ר הודיעה במהלך הדיון שהתקיים ביום 06/10/11, כי ההתנגדות לא הומצאה לכנ"ר.

            זאת ועוד, החייב טוען, כי עצם העובדה, שהנושה הנוספת, חברת פלאפון תקשורת בע"מ, כלל לא טרחה להתייצב לדיון, מדברת בעד עצמה.

            באשר לבחינת תום לבו של החייב טוען החייב, כי במסגרת אישור הצעת הסדר נושא תום הלב לא מהווה שיקול, לא כל שכן שיקול מכריע. בנוסף טוען החייב, כי מסקנתו הסופית של הכנ"ר בחוות הדעת שהגיש לבית משפט הייתה, להותיר את צו הכינוס על כנו, תוך הגדלת הסכום החודשי שהושת על החייב ומתן אפשרות לחייב להמציא למנהל המיוחד את המסכמים שנדרשו על ידו, ואכן, לאחר הדיון שהתקיים ביום 17/07/11, פעל החייב כאמור, המציא למנהל המיוחד את כל המסמכים שנדרשו ואף שילם את התשלומים המוגדלים.

            החייב הוסיף וציין, כי אין בסיס לטענת המבקשת, לפיה בית משפט העדיף את האינטרסים של החייב על פני הנושים. הצעת ההסדר של החייב לא אושרה ברוב דחוק, כטענת המבקשת, אלא ברוב נשייה של 78%, שהוא רוב מכריע, וזאת בנוסף לרוב מניין של 3/4, כמאושר בדו"ח הכנ"ר.

            העדפת אינטרס המבקשת מהווה פגיעה באינטרס ההסתמכות של החייב, שגייס באופן נמרץ מצדדים שלישיים סכומים ניכרים מתוך הצעת ההסדר, ובאינטרס ההסתמכות של כלל הנושים, כאשר בשל האינטרס של המבקשת, מבקשת היא להעדיף את האינטרס האישי שלה על כל שאר המעורבים בהליך.

            עוד טען החייב, כי המבקשת אף לא הציגה ולו בדל ראייה, באשר לנכסים הנמצאים בידי החייב, ואשר קיומם לא היה ידוע לנאמן, לכנ"ר או לנושים, עת שאישרו את הצעת ההסדר.

            לאור האמור, ולנוכח העובדה שהמבקשת לא ראתה לנכון לצרף תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות, כפי שצוין בפסק דינו של בית משפט קמא, טוען החייב, כי ברי כי סיכויי הערעור קלושים עד אפסיים, ולטענת החייב, מאזן הנוחות נוטה שלא לעכב את ההליכים עד לבירור הערעור, שכן לחייב יגרמו נזקים בלתי הפיכים, שכן אותו צד ג', שהסכים להלוות לחייב את הכספים לצרכי הסדר הנושים, הסכים להלוותם רק בהסתמך על אישור הצעת ההסדר, ובנוסף אינטרס ההסתמכות של כלל הנושים עשוי להיפגע אף הוא.